כאשר רוכשים קרקע חקלאית לצורך השקעה ומימוש בעת הפשרה עתידית, יש לקחת בחשבון את האפשרות שחלקה יופקע, בעת ההפשרה. הפקעה זו, אשר נעשית על ידי המדינה או הרשות המקומית, מטרתה שימוש בקרקע לצרכים ציבוריים כסלילת כביש או בניית מבנים ציבוריים, על "חשבון" שטח הקרקע של הרוכש הפרטי.
יש לדעת כי החלק שאינו חייב בפיצוי בהפקעות (על פי חוק התכנון והבניה) הינו עד 40% משטח החלקה. בנוסף, לעיתים, נוצר מצב של הפקעה שלא התממשה: לרשות המפקיעה ישנו ייעוד לקרקע המופקעת, אולם היא אינו מממשת את ההפקעה ("מימוש הפקעה" מוגדר כתפיסת החזקה במקרקעין וניצול בפועל של המקרקעין למטרה שלשמה הופקע). במצב כזה, בעל הקרקע אינו יכול לנצל אותה לצרכיו ומצד שני, אף לא יקבל את הפיצויים, גם במקרה והם מגיעים לו (מכיוון, שהקרקע אינה מוגדרת כ"מופקעת"). סוג הפקעה נוסף הוא ההפקעה הרגולטורית, בה לא מבוצעת ההפקעה בדרך המקובלת, הקרקע, כביכול, נשארת בידי בעליה, אולם הרשות מכתיבה לו מה מותר לו ומה אסור לו לעשות בה.
דוגמה לכך היא הכרזה על אזור מסוים כשמורת טבע או אתר היסטורי, אשר מגבילות את השימוש בקרקע על ידי בעליו לפעולות מסוימות מאד, אפסיות כמעט.
לרוב, קרקעות חקלאיות מופשרות לבניה, כאשר אזור מסוים מועמד לעבור פיתוח, ולכן, אפשרות שחלקה של הקרקע יופקע, כאשר תתבצע הפשרה, הינה אפשרות שרוכשי קרקע חקלאית צריכים לקחת בחשבון.
מייקל זלמנסון, מנכ"ל ובעלים של חברת שפע נכסים, מדבר על הפקעת קרקעות חקלאיות, כיצד מצמצמים את הסיכון ועוד.
