תמ"א 38 היא תוכנית המתאר הארצית שמטרתה חיזוק המבנים הקיימים והפיכתם לחסינים מפני רעידות אדמה. התוכנית מבוססת על ת"י 413, תקן ישראלי לעמידות מבנים בפני רעידות אדמה שנכנס לתוקפו בשנת 1975 ויוצאת מנקודת ההנחה כי בניינים ובתים שנבנו לפני שנת 1980, לא יוכלו להתמודד בהצלחה עם רעשי אדמה. מכיוון שתמ"א 38 עוסקת בשיפור המבנים הקיימים, ומציעה, כבונוס, ליזמים, אפשרות בניה של יחידות דיור נוספות לגובה, אחת מהבעיות שעלולות לצוץ במסגרת יישום התוכנית הינה הגדלת העומסים על התשתיות הקיימות, אשר אינן מתפתחות בהתאם.
כלומר, חסרון במקומות חניה, עומס על מערכות המים והביוב ועוד. פרויקט מסוג כזה גם מאתגר מבחינה מקצועית ועסקית את היזמים הנכנסים אליו, ומאלץ אותם להתמודד עם בעיות מסוגים והיקפים שלא היו מוכרים להם בעבר. מצד שני, הוא גם מאלץ את הדיירים (בבניין המשופץ ובבניינים הסמוכים לו) לאי נוחות ולויתורים שונים, למשך תקופת זמן לא קצרה.
כיצד מסרבלות הרשויות המקומיות את התהליך הזה? איזה עוד בעיות צצות במהלך יישום פרויקט כזה? מה צריך לבדוק לפני שנכנסים לפרויקט כזה? והאם בכלל יש מקום לתוכנית זו?
מייקל זלמנסון, מנכ"ל ובעלים של חברת שפע נכסים, מדבר על תמ"א 38 והבעייתיות שלה.
