במאי 2015 דחתה ועדת השרים את הצעתו של ח"כ אילן גילאון (מרצ) לחוק איסור הפליה בדיור, התשע"ה–2015. החוק עוסק בזכותו של אדם לגור בכל מקום שיחפוץ, ואוסר על אפליה על בסיס כלשהו ברכישה או בהשכרת דירה. מצד אחד, טוען חבר בכנסת, כי זכותו של כל אדם לגור בכל מקום בו יחפוץ, מצד שני, כולנו נוטים לרצות לגור במחיצת דומים לנו (מבחינת מעמד סוציו-אקונומי, משפחתי, חתך גילאים וכד'). אבל, לפי גילאון, המרחק מנטיה זו ועד אפליה, הוא קצר מאד והגבול עלול להיעבר במהירות.
עוד עובדה קיימת בשטח, היא, כי קבוצות אתניות או דתיות נוטות לנכס לעצמן שכונות מסוימות, "להשתלט" עליהן ולמנוע קניית דירה בשטחן על ידי מי שאיננו נמנה עליהן. על זה, הוסיפו את החשש, כי אם יעבור החוק, יוכל לטעון כל אדם כי הסיבה לכך שכוונתו לרכוש או לשכור דירה מסוימת נדחתה הינה אפליה, ובכך, יוצרו צעדיהם של המשכירים/מוכרים, אשר זכותם לדאוג לכך שזכויותיהם לקבלת תמורה הולמת יקוימו, ותקבלו נושא רב גוני וטעון.
מה היה הרקע להצעת החוק? מה היה הסכום הנקוב כקנס בהצעת החוק? מה היו הטענות להתנגדות? כיצד יכול להפוך החוק ההומני לחרב פיפיות אשר תיפגע במשכירים ובמוכרי הדירות? איזה שינוי חשיבתי נדרש על מנת שחוק כזה ייושם? מה גודל הפער בין הרצוי למצוי כיום? כל התשובות לשאלות אלה ועוד לרבות אחרות בדיון סוער בנושא, בהשתתפותם של חבר הכנסת אילן גילאון, גלעד אורן מנכ"ל החברה הכלכלית – אשקלון ומייקל זלמנסון, מנכ"ל ובעלים של חברת שפע נכסים.
