להליך ההתנגדויות ישנה השפעה רבה על תהליכי בניה ופיתוח. לעיתים, הוא משמש ככלי ניגוח בידיהם של הרוצים לסחוט את המבקש לבנות על ידי גרימה של נזקים כלכליים שהם תוצאה ישירה של משיכת זמן. מצד שני, לציבור בהחלט אמורה להיות זכות להביע את דעתו ולהתנגד לתוכניות בניה אשר עלולות לגרום לו נזק או אי נוחות, אולם, מי שדן בהתנגדות המוגשת הוא אותו גורם, שמלכתחילה, הגיש את התוכנית בצורתה שעוררה התנגדות.

ההתנגדויות המוגשות לוועדות תכנון מחוזיות, משמשות, לכל היותר, כתיקוני הגהה ורק במקרים נדירים בלבד, הן תובלנה לשינויים מהותיים בתוכנית. ועדות התכנון מחויבות בחוק להביא שינויים לידיעת הציבור, אבל הן אינן מחויבות להתייחס להתנגדויות המועלות נגד התוכניות. ועדות אלה מגובות בחוקים ארכאיים, אשר כיום, עם תנופת הבניה שנולדה מצורך של האוכלוסייה הגדלה, יש לבצע חשיבה מחדש ולגבש אותם בצורה המתחשבת במציאות הקיימת.

מהי ההשפעה האמיתית שיש להליך ההתנגדות על ועדות התכנון המחוזיות? האם הפתרון הוא לבטל הליך זה כליל? האם יש דרך ביניים שתאפשר לציבור להשמיע את קולו ולהישמע, מבלי להשתמש בהליך לצרכים שליליים?

פאנל סוער בהשתתפותם של שוקי אמרני, מנכ”ל משרד הפנים לשעבר, עו”ד ענת בירן, מומחית בתחום דיני תכנון ובניה ומנכ”ל ובעלים של חברת שפע נכסים – מייקל זלמנסון.