תאונות באתרי בנייה – גזירה משמיים?

בשנים האחרונות נדמה כי תאונות עבודה המתרחשות באתרי בניה הפכו לעניין שבשגרה. כמעט בכל שבוע אנחנו קוראים או שומעים על מנוף שהתהפך, גג שקרס וגבה קורבנות ותאונות עבודה נוספות. נכון לעת שידור התוכנית, נהרגו בשנת 2016 לבדה 47 עובדי אתרי בניה. מאידך, על אכיפת חוקי הבטיחות בבניה, בקרוב ל-10,000 אתרי הבניה והפרויקטים ברחבי מדינת ישראל, ממונים אך ורק 17(!) פקחים.

האם מספר תאונות העבודה עלה, או שזהו רק הרושם המתקבל בגלל החשיפה הגדולה לה זוכה כל תאונה כזו? מה מקומם של הפועלים הזרים (מהשטחים ואחרים) בסטטיסטיקות הדיווח? האם כל תאונה אכן מדווחת? מה משקלה של הבירוקרטיה של גופים ממשלתיים, כמו המנהל לבטיחות תעסוקתית ורשות ההגירה, ביכולת האכיפה של החוקים הקיימים? מה רמת אשמתם של הקבלנים במצב הקיים? האם ישולבו רחפנים בפיקוח על תנאי העבודה בשטח? האם מספרם הזעום של פקחי הבניה מהווה אף הוא גורם מזרז לכמות התאונות? האם אנחנו ממתינים לאסון המקביל לאסון אולמי וורסאי בגודלו על מנת להתעורר ולשנות את הקיים?

כל התשובות לשאלות אלה ועוד לרבות אחרות בדיון סוער בנושא, בהשתתפותם של רועי ויינשטיין דובר ארגון מפעילי עגורן צריח בישראל, עופר פטרסבורג, עורך הנדל"ן של ידיעות אחרונות, ומייקל זלמנסון, מנכ"ל ובעלים של חברת שפע נכסים.

דילוג לתוכן