מצאי הקרקע בירושלים הולך ואוזל, ועם 800,000 תושבים, קשה לעיר לספק את הביקוש לזוגות הצעירים הירושלמים, אשר רוצים לגור בעיר, קרוב להוריהם. על מנת לספק את הדרישה, צריכות להיבנות כ-6,000 יחידות דיור בכל שנה.
בעיר מתנהלים כיום שני פרויקטים מרכזיים, הראשון, פרויקט פינוי-בינוי והשני, פרויקט ציפוף-בינוי, אשר, ככל הנראה יוסיפו עשרות אלפי יחידות דיור, אותם, כנראה שלבסוף לא תהיה ברירה, והחוסר בקרקעות בתוך העיר עצמה, ינתב את הבניה אל מחוץ לעיר, לכיוון מערב, על פי תוכנית ספדי.

אותה תוכנית עצמה, אשר בוטלה בשנת 2007, ע"י המועצה הארצית לתכנון ובניה, לאחר שהתנהל בגינה מאבק ארוך עם החברה להגנת הטבע בירושלים וסביבתה וקואליציית הארגונים לשימור הרי ירושלים. מאבק שסחף אחריו אלפי תושבים שמחו על הכוונה לבנות בניינים באזורים ירוקים.

האם מצוקת הדיור בעיר תגבר על התנגדותם של הירוקים לבניה על פי תוכנית ספדי? האם "זליגתה" של ירושלים לגבולות הממוקמים הרבה מעבר ליכולות אספקת השירותים של העירייה איננה פוגעת בתושבים הקיימים? האם מעמדה של העיר כבירת ישראל מבטיח את עתידה העירוני? האם החוקים החלים עליה הם (או צריכים להיות) שונים מחוקים החלים על ערים אחרות בישראל?

ח"כ מטעם הליכוד דוד אמסלם ומייקל זלמנסון, מנכ"ל ובעלים של חברת שפע נכסים, מנהלים דיון באוויר הרים צלול כיין.